בפוסט שפרסם אתמול עו"ד יהונתן קלינגר הוא טוען כי ככל הנראה, בישראל המערכת המשפטית לא תאמץ את הזכות להישכח בנושאים שאינם רלוונטיים או מהווים לשון הרע. המושג "הזכות להישכח" מתייחס לקביעה של בית הדין האירופאי שהורה לענקית החיפוש Google להסיר מתוצאות החיפוש של אזרח ספרדי בשם מריו גונזאלס, אזכורים שנגעו לחוב שהיה לו כלפי הביטוח הלאומי. חוב זה כבר סודר ובגלל שהעניין כבר לא היה רלוונטי בית הדין האירופאי חייב את Google להסיר את הקישורים השליליים.
קלינגר מנתח תביעות שונות בסוגיה זו שהגיעו לבתי המשפט בישראל, שמראות כי נראה שהמערכת המשפטית הישראלית לא ממהרת להתערב בתוצאות החיפוש ב- Google וכפי שזה נראה כרגע, הזכות להישכח לא צפויה להיות זכות חוקית בישראל.
מהמידע שעולה כתוצאה מדיונים בעניין זה בבתי המשפט נראה שגם מידע לא מעודכן ולא רלוונטי, שיכול להישכח באירופה, בישראל לא חייב להתעדכן ולא ניתן להורות ל- Google להסירו מתוצאות החיפוש.
- רלוונטיות ועדכניות – דוגמא לכך מביא קלינגר בהחלטה של בית המשפט העליון בדבר בקשה להסיר כתבות שליליות אודות המאגר הביומטרי, שפורסמו לפני שנתיים אך מוצגות בתוצאות החיפוש ב- Google. בית המשפט קבע כי בגלל שמועד פרסומים אלו הוא בעבר, אין להידרש אליהם כעת כלומר – מה שהיה בעבר נשאר בעבר. אך ברור שהעבר עדיין רלוונטי מאוד בעמוד הראשון בתוצאות החיפוש ב-Google, ונחשב רלוונטי ועדכני למוניטין של אדם או בית עסק, גם אם האזכורים נכתבו לפני שנים רבות.
- לשון הרע – מקרה נוסף אליו מתייחס קלינגר הוא פסקי דין משפטיים, שכידוע לא ניתן להתייחס אליהם כלשון הרע מאחר שכל מה שנאמר בבית המשפט חסין מפני תביעות אלו. אך מה קורה אם המצב העובדתי ישתנה? אם הוכח שהאדם חף מפשע? ובכן, המערכת המשפטית בישראל עדיין לא תורה להסיר את המסמכים על סמך תביעת לשון הרע. עם זאת מציע בית המשפט למתלונן לבקש הוספת תגובה בצורה מכובדת כמעיין פשרה אבל הדבר לא מעוגן בחוק. על כן, המסקנה המתבקשת היא כי הזכות להישכח לא ממש תעזור לאלו שמבקשים להסיר אזכורים שליליים ולא עדכניים או רלוונטיים, בעמוד הראשון של תוצאות החיפוש ב- Google.
