המשך פרסום המידע הפריע לא רק לא.מ. עצמו, אלא גם, ואולי בעיקר, לבני משפחתו, בת זוגו וילדיו, ששמם ופרטיהם האישיים הופיעו באותם מסמכים. יש לציין כי א.מ. מתגורר ביישוב קטן, עובדה שחיזקה את הפגיעה בו, היות ואותו מידע היווה בסיס לרכילות והאשמות כלפיו בסביבתו הקרובה. בעקבות כך, יצא א.מ. למאבק משפטי מול אתר "תולעת המשפט", שסירב, במשך תקופה ארוכה, כחלק מהמדיניות הנוקשה שלו, לכל פנייה אנושית להסיר את הפרסום.
עורך דין רובין התייחס לפסק הדין וציין כי "בית המשפט העליון הבהיר, כי איסור כל פרט מזהה אודות מתלוננות בתיקי אלימות במשפחה וילדיהן, משמעו גם איסור שמו של בן המשפחה העומד לדין".
אנו מקווים כי פסיקה זו תהיה צעד נוסף של המערכת המשפטית בישראל להכיר ב"זכות להישכח" כזכות לגיטימית עבור כל אדם, במיוחד אם מדובר באדם פרטי, שאין בו עניין ציבורי ובהליכים משפטיים ישנים.
גם אתם או מכריכם נפגעים ממידע משפטי ישן המפורסם תחת שמם באינטרנט? הצטרפו לעצומה שפרסמנו למען קידום החוק של ה"זכות להישכח", עליה חתמו כבר כ-100 אנשים.
